רב פנינים על משלי י״ח

1 הנה תושיה היא התורה כנודע ונפרד יקרא הבלתי לומד תורה למה ששורש ישראל דבק בה בטבעו בעצם והנה יקרה פתאום יתאוה הנפרד מן התורה ויאמר מי יתן ואתגלע בכל התורה כלה מראש ועד סוף ובבואו אל הפועל ומה גם כי יעמיסו עליו עול עיון להבין דבר מתוך דבר יגעל בכל כי לא היה חפצו לטרוח רק לגלות לעם כי לבו חפץ בתורה בלבד אך לא יחפוץ רק אלו תבא אליו דרך נס וזהו לתאוה כו' בהשקפה אל בחינת התאוה הנה יבקש הנפרד בכל התושיה היא התורה יתגלע:

2 אך בהביא אותו בפועל בעול התבונה והעיון לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם יחפוץ בהתגלות לבו כי חפץ בתורה הוא:

3 א ולהמתיק יותר לשון נפרד ידבר על מי ששנה ופירש לעסקי העולם ואחרי כן כזה שנפשו מטוהרה היא יתאוה אל התורה ומפתאומיות התאוה לא יעצר כח לשנות מעט מעט ולבלתי ימיש מפרק או הלכה עד רדתו אל תבונה עמוקה רק יבקש בכל התושיה יתגלע כאחד לאחוז מכל חלקיה פעם אחת ולא זו הדרך רק להשתקע בכל הלכה ופרק:

4 ב וזהו לא יחפוץ כסיל המתגלע בכל החלקים יחד בתבונה לבא עד תבונת עומק כל פרט רק בהתגלות לבו שלא נעל בתורה גם שהטפל בהבלי עולם ועודנו תאב אליה ודבק בה:

5 א או יאמר אם יבא לך נפרד להתגייר על מנת שתלמדנו תורה על רגל אחד שבשביל התאות יבקש בכל התושיה להתגלע אל תגעל בו על שלא יוכל ויתחרט:

6 ב כי לא יחפוץ כסיל בתבונה רק בהתגלות לבו כי חפץ בתורת ה' וגיירהו כי לא יחזור בו להעדר למוד הכל כאחד וכמעשה שהיה בהלל:

7 בבוא הרשע בא גם עמו בוז כי יבוז את אשר לפניו וצריך להחריש שאם אשר לפניו יקל בכבודו על מה שבזהו הלא בא גם חרפה שגם יחרף מכעס קלונו וזהו ועם קלון חרפה.

8 או יאמר בבוא הרשע בדינו לפני השופט בא גם בוז שלא יחשיב את השופטים כי מיד יבוז ויערב אל לבו לכפור האמת לכן שלשה המה הדרכים להוציא מלבו האמת אחד להקל בכבודו בדברי קלון אם יראה לשופט כי מהתל הוא עד יודה האמת ב' לחתור בחקירות בחכמה עד בא עד שרש הדבר שלישית להסביר לו פנים דרך פיוס עד יגלה האמת וילכד כתוא מכמר אמר הנה הדרך הראשון לא טוב הוא כי אם בבא הרשע בא גם בוז הלא עם קלון שתקל בכבודו תבא גם חרפה פן יחרפך ויתפקר יותר:

9 אך בשמת תבחר כי גם שמים עמוקים דבר פי איש ויקשה בעיניך לדלותם כי מאין לך דלי להעלותם לחשוף מימי עמקי זיופו דע לך כי יהיו לך כנחל נובע אם אתך מקור חכמה והוא כי להעלות מים עמוקים צריך דלי אך לנחל טבע להביא לפניך בהגישך אל הנחל המים אשר בסתר הנביעה הוא קל מאד כי במעט מיתון ע"י זחילת המים יבאו לך אשר היו למטה למעלה כנביעה מאליהן מבלי דלי כן על ידי זחילת הדברים אשר הם נזחלים בפי הבעל דין דבור אחר דבור יבא לך שורש הדבר מאליו באופן כי מה שהם מים עמוקים יהיו נחל נובע לפניך אם לך מקור חכמה להזחילם:

10 אך הג' לשאת פניו דע כי שאת פני רשע לא טוב כי תבא להטות צדיק במשפט כי יסתתמו טענות שכנגדו הצדיק בדינו בשאת פני רשע ויהיה סבה להטות צדיק:

11 שפתי כו'. הלא כתבתי לך בל תקל בכבוד הבעל דין להוציא מלבו כי הנה עם קלון חרפה דע לך כי לא כל הסוגים שוים כי יש גורם רעתו ברוע הנהגתו וראוי גם תתן חתת שוטריך עליו להכותו מכה רבה והוא כי דרך הכסיל משולל חכמה שבבואו לדין על דברי ריבות שיבאו שפתותיו דובבות ריב עדיין לפני הדיינים באופן שהן הם עדיו כי הוא היה עיקר הריב ואין צריך לומר שלא יודה כי אם שגם אחרי כן שיחייבוהו פיו למהלומות יקרא שיקרא ויכריז יבאו לראות מהלמות שהלמוהו וחייבוהו שלא כדין:

12 לאיש כזה ראוי ליסרה אותו וזהו פי כסיל מריתה לו אחר ששפתיו היו סבת רעת עצמו וזהו ושפתיו מוקש נפשו ולכן נכונו לו שפטים:

13 ו או יאמר כי שפתי כסיל מורגלות שיבאו בריב כי המה התחלת מריבות כי תדברנה במומי הזולת וכיוצא ובדברו בפיו יוכה על ראשו על ידי שכנגדו ואחרי כן למהלמות יקרא שיצעק ויקרא אל השומעים יבאו למהלמות שהלמוהו להציל לו מרעתו:

14 ז והנה הן אמת שפי כסיל שיקרא לא על חנם הוא כי ודאי הוא שמחתה לו שחתוהו מריביו והכוהו אך הוא הסב רעתו שהחל בריב כי ושפתיו אשר באו בריב המה היו מוקש נפשו וגרמו רעתו:

15 ו או יאמר שפתי כסיל לאט בשפתים נעות דברי ריב וקלון יבאו בריב ויתחילו בה ואין רואה שהוא החל ולמען יחשבו שהוא הזכאי ושבעלי ריבו הם האשמים מה יעשה פיו למהלומות יקרא עושה עצמו כעשוק וקורא בפה מלא יבאו למהלמות שהכוהו והלמוהו ונהפוך הוא:

16 ז ואיכה יעשה הדיין לדעת האמת אם לא כי פי כסיל מחתה לו שע"י החקירה ברית כרותה לפיו יגלה האמת ותהיה מחתה לו להכותו ע"י שוטרי הדיינים אחרי כן ונוסף על זה כי עוד עונו בו כי שפתיו שהחלו בריב הם מוקש נפשו לפני קונו כי היה ראשית מדון כי עון עצמו אינו נמחק:

17 ו או יאמר כי בבא הכסיל אל השערה לפני הדיינים לא בדעת יבא רק שפתותיו נעות ודובבות ריב כמריב עם הדיימם מרחשן שפותיה אומר נראה אם יעותו דיני כי דרכם לשאת פנים וכיוצא בזה ועוד מעט כי יחייבוהו למהלמות ומכות מן השמים יקרא שיבאו על עוות דינו:

18 ז מי גרם זה מה שסבלו בבואו שעל כן נתפקר אז יותר לכן מה שלא עשו מתחלה יעשו עתה ויפגיעו בו את השוטרים וזהו מחתה לו ולא יענשו הדיינים על שסבלו כי שפתיו שבאו בריב מוקש נפשו הוא באמת ולא מוקש נפשם בעצם כי הוא החל מאליו:

19 ו או יאמר ראה מה בין משים שלום בין עברים נצים דרך פיוס לכסיל העונה על ריב גם הוא ויכנס בריב כעוזר את אחד מהם ומריב את הב' שנראה לו שהוא הפושע כי הלא שפתי כסיל יבאו ויכנסו בריב כי ינצו אנשים ימשך מזה שיגדל הריב במעמד שלשתם עד שמהדברים יבא להכות וישא גם הוא חלקו עד שלמהלמות שיהלמו אותו יקרא יבאו להצילו מן המכים אשר יכוהו:

20 ז נמצא שהוכפלה רעתו לנפשו ולגופו לגופו שפי כסיל מחתה לו שהכוהו וגם שושפתיו מוקש נפשו על בואם בריב כי חטא חטאה גדולה בבואו בריב ולא בשלום:

21 הבא לחרחר ריב לאמר לראובן הלא שמעתי את שמעון מבקש רעתך ודובר סרה עליך למען יתקבלו דבריו אומר אמריו כאלו הדברים עצמם מתדכאים ומתלהמים כי יאמר אוי לי אם לא אומר כי צר לי עליך אחי בל יצר עליך ואוי לי אם אומר כי אלך רכיל ודואג אני אך כונתי להצילך באופן שהדברים עצמן הם כמתדכאים מלאים דאגה ולא כן לבו כי הלא ערבו לו בשמעו עד רדתם עד חדרי בטן או הם כמתדכאים והם מגיעים עד חדרי בטן מכים מכת חלל הגוף כחרבות בחדרי בטן שהורג ג':

22 וממה נמשך היות גרגן ורכיל הלא הוא מהבטלה כי האדם העוסק במלאכתו תמיד ולא ילך אנה ואנה בשוקים וברחובות לא יפנה לבו אל עסקי זולתו כי אם אשר נרפים הם ממלאכתם הם ההולכי רכיל נמצא לפי זה כי גם מתרפה במלאכתו אח הוא לנרגן הוא בעל המשחית הנברא מעון הרכילות ההורג שלשה כד"א ותמוגנו ביד עונינו:

23 ח או יאמר במה בידענו כי המלאכה המיוחדת לאיש הישראלי הוא עסק החורה כמאמר התנא אם למדת תורה הרבה אל תחזיק גוובה לעצמך כי לכך נוצרת ונבא אל הענין אמר דברי נרגן הוא היצה"ר מחרחר ריב בין איש לקונו אינו מורה בבא להצר לאדם רק דבריו כמתלהמים ומתדכאים על האדם למה יצר לעצמו לפרוש מתעגוגי העולם לכן הם ירדו חדרי בטן כי יערבו לו:

24 ט ואצ"ל השומע לו כי אם גם מתרפה במלאכתו המיוחדת לו היא עוסק התורה אח הוא לבעל משחית הוא היצה"ר בעל המשחית הנברא ע"י העון כי אם היה עוסק בתורה היה מסלקו כנודע מרז"ל אם פגע וכו' משכהו לבית המדרש. או יאמר גם מתרפה וכו' מאמר התנא ששגגת למוד עולה זדון שהשוגה בעבירה מפאת שלא למד הוא זדון כי הלא הזיד בהמגע ממנו וזהו גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית הוא החוטא בזדון ובורא המשחית:

25 לכאורה יאמר ראה מה בין הנשגב במגדל נעול לנשגב בבטחון שם ה' כי הנשגב מאויביו במגדל במן הוא כלוא ולא יצא אך הנשגב בשמו יתברך ירוץ לכל מקום אשר יחפוץ ונשגב שם. או יאמר מגדל עוז שם ה' כלומר דרך כלל בין לצדיק בין לרשע כנודע ענין אשגבהו כי ידע שמי שגם אם הבלתי צדיק ידע לכוין בשם ה' באופן הנודע ליודעים לישמר על ידו הלא גם שלא יהיה צדיק דבק בה' יהיה לו מגדל עוז אלא שההפרש שבין צדיק לרשע הוא כי הצדיק בו ירוץ ולא ירועע כ"א ונשגב משא"כ הרשע כי ילקה על שנשתמש.

26 או יאמר בשום שכל אל כפל כנויים אלה קרית עוזו וחומה נשגבה ומגדל והענין כמדבר על לב הרש הבוטח בשם ה' ומקנא בעשיר הבוטח בעשרו להגן בעדו כל בל צרות המתרגשות והוא כי שלשה הדרגות הן אשר יעוז במעוז מגדל עוז לא יירא מפחד אויב מארבעת צדדיו ולא מלמעלה כי גג חזק לו אך אשר הוא תוך חומה נשגבה חסרת גג כדרכן של חומות יהיה שמור מצדיו אך לא מלמעלה אמנם העומד תוך קרית עוז אשר אין לה חומה נשגבה סביב רק בלתי נשגבה וגבוה יהיה לו עזר מצריו בצד מה מצדדיה אך לא בעצם כי אשר ירים ידו למעלה מחומתה אשר לא נשגבה יגבר עליו ונבא אל הביאור אמר כי שם ה' לכל הבוטחים בו הוא כמגדל עוז כי ישוגבו וישמרו מקורות וצרות העולם השפל ומלמעלה מהשמימיות כעומד במגדל ששוגב גם מלמעלה כי גג לו ונוסף על מגדל הארציי בכל בחינותיו שהעומד בו כלוא ולא יצא רק בו ירוץ וכו':

27 אמנם הון עשיר אצ"ל שאינו מעוז לו מלמעלה מגזרה מן השמים כמשל המגדל כי אם גם אינו כחומה נשגבה להמלט בעצם מעניני העולם השפל כאשר ימלט העומד חוך חומה נשגבה מכל מה שאינו מלמעלה אך הוא לו קרית עוזו שהיא שמירה מה מקצת דברים שפלים כאשר יעוז בקריה שאין לה חומה נשגבה שימלט מקצת מעיקים ארציים אך לא מהגוברים על חומתה כן בעל ההון ימלט מקצת דברים ארציים אך לא מהגוברים בצד מה כנראה בחוש והנה זה הוא לפי האמת אך העשיר עצמו לא כן ידמה רק חושב שהונו כחומה נשגבה במשכיתו כלומר במשכיות לבו יצטייר לו כך:

28 אך לא כן הוא לפי האמת ואל נא תכנע הרש כי תראה גבהות העשיר ואתה רש נגש ונענה כי הלא זה טוב לך כי עם שזה וזה נסיון הנה העניות טוב לעני מהעושר לעשיר כי העני מעותד לכשרון ותעשיר להפכו כי הנה תולדת העוני שהיא ענוה מקנה לו כבוד האמתי לעה"ב כי הענוה הכנת הכשרון החסידות וגם בעולם הזה יכובד ותולדת העושר שהוא גבהות לבב הוא הכנת השברון כנודע וזהו לפני שבר וכמוך אליו יגבה לב איש אך לפני כבוד היא הענוה הנקנית על ידי שפלות העוני:

29 ואם יאמר הרש הלא בין כך ובין כך נגד עינינו חכמת המסכן בזויה ונבזה בעיניו של עשיר עד גדר שבמענה פיו ארשת שפתיו ימנעו ממנו עוד הוא מדבר וטרם ישמע קנצי למליו העשיר יענה בתוך דבריו ואין זה כי אם שהרש נקלה לפני העשיר הנכבד על כן אמר שלמה אל ישית הדל אל לבו לדבר הזה כי אין זה לעשיר רק לבושת וגם לחרפה כי הלא משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו ורוע מוסר ואם לא הבין המכוון והשיב שלא כענין היא לו כלמה ובושה כי ידמה לעיר פרא אדם:

30 רוח וכו'. אחרי ההביל יתרון העשיר על העני בכתובים הקודמים אמר ידעתי בני כי תוכל השיבני הלא רוח איש יכלכל מחלהו הנה אשיבך כי לב נבון יקנה וכו' והוא כי תאמר הלא רעת העני תגיענו עד שערי מות כי הנה הוא ק"ו שאין עליו תשובה ומה אם רוח ונפש איש הרוחנית אין בה כח להבריא את בעליה ממחלתו כאשר יחלה בגופו רק יכלכל מחלהו וא"כ כשהרוח ונפש עצמם הם נכאים וחולים איך יהיה כח בגוף החומרי לנשאה ולכלכלה מלצאת הנה אין ספק כי איש כזה רעתו רבה ועל דרך נס תתקיים נפשו בו ומי זה רוחו נכאה בקרבו כי אם העני נכה רוח ונפש ואם כן אפוא אין רעה חולה כרעתו חשוב כמת באמת:

31 על כן אמר שלמה ישמע אלי האיש הרש ולא תדוכא נפשו בדלותו רק שמוח תשמח והוא כי אם הוא בעל לב נבון יעצתי יקנה דעת התורה שנעשית קנין בעצמו שטוב מעושר הבלתי נעשה קנין רק כפקדון וישמח את נפשו מעצבון הדלות כי פקודי ה' כו' ואם אין לב נבין לו הלא אוזן לשמוע לא תבצר ממנו לכן אם אוזן חכמים לו שדרכן ללכת לשמוע חכמה תבקש אזנו דעת ותשמרו נפשו כי התורה משמחת:

32 ואם אין לו לא לב נבון ולא אוזן חכמים או שלא נתקררה דעתו בעצה הקודמת רק במה שיתוקן רשותו ודלותו יפנה אל דרך אחרת והוא מתן אדם וכו' והוא מז"ל על ועניתיך וכו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה שנאמר וכן נגוזו ואפילו המתפרנס מן הצדקה נותן צדקה וכו' שנאמר ועניתיך לא אענך עוד וזה יאמר מתן אדם וכו' כלומר לפי מה שהוא אדם אף העני לפי עניותו מקומץ דלותו ירחיב לו וגם כבוד המיוחס לעשיר ינחל כי לפני גדולים ינחנו:

33 יד ובמאמר חכמי הטבע האומרים כי הקדחת היא המכלכלת את החולה בל ימות כי יחסר לחמו יתכן אומרו יכלכל ולא אמר תכלכל בתי"ו כי יחזור אל מחלהו הנזכר בלשון זכר ולא אמר מחלתו והוא רוח איש יכלכל אותה מחלהו בל תצא מהאיש כמדובר כי הקדחת היא המחלה תעצרנה אך אם הרוח נכאה שהמחלה ברוח עצמה כרוח העני שהחולי בה מי ישאנה האם החולי יכלכל הגוף כדי שישא הגוף אותה ולא תצא אדרבה לא ישאר כח בגוף לסבלה:

34 טו אך עם כל זה זאת עצתי כי לב נבון יבקש דעת ולא ממון ואזן חכמים וכו':

35 טז וראה נא ראיה חושיית כי טוב קניו חכמה מקנין עושר כי הלא האיש העשיר אין עשרו מאשרו ומעלהו במעלות עודנו עצור אצלו כתורה רק על ידי הוצאתו ממנו החוצה כי מזה הטעם שללו ראשונים תואר אושר מהעושר וזהו מתן אדם שיתן ירחיב לו אך אם לא יתן לא יעלה וגם לא על ידי המתן יהיה גדול כי אם שלפני גדולים המקבלים ינחנו כענין מאמרם ז"ל שנז' בדגלים זבולן קודם ליששכר המקבל וכן שמעון לעזריה הנזון ממנו וזהו ולפני גדולים ינחנו שהוא כבוד בעלמא אך לא יבצר שהלומד הוא הגדול באמת:

36 יד או יאמר רוח איש וכו' לצוות על בעל הון שיפקח עימו וידאג על עני ואביון בעל רוח נכאה חשוב כמת כי הלא ק"ו הדברים ומה אם מחלהו של איש אשר הוא חולני בגופו ובאבריו צריך אל הרוח לכלכלה בל ימות לשחת העני אשר לו רוח נכאה כד"א ואל עני ונכה רוח זולת הכנעת גופו מי ישאנה האם יש כח בגופו החומה לסבלה הלא הוא גרוע ממנה חומר עכור צריך מי יכלכלו ואיך ישא את זולתו באופן שהוא חשוב כמת בלי ספק באופן שהזן אותו למחיה נפשו ומקיימה יחשב:

37 טו על כן מי שיש לו לב יקנה בתבונתו דעת בקנין מעצמו ואשר אין להם לב נבון רק אזן חכמים לשמוע בלמודים תבא ותבקש דעת ממני ותלמדהו דעת:

38 טז והוא כי מתן אדם ירחיב לו שלעצמו הוא מטיב ומעשיר ולא את הדל מלבד מעלתו בעולם הבא שיגדל כבודו על כל עושה מצוה זולתה כי מחיה נפש מישראל הוא והוא כמקיים עולם מלא וזהו מתן אדם וכו' והענין אל תחשבו כי אל העני אתם מהנים ומרחיבים דוחקו כי מי זה עני העשיר מקומץ קופת הצדקה אך אינו מרחיב רק לנותן עצמו וענין הרחבה הוא כי הן האדם אשר חננו ה' עושר ונכסים יקרנו כדינא דגמרא על הכותב כל נכסיו לאחד מבניו שלא מנהו אלא אפוטרופוס דאומדן דעת הוא שאינו מניח את יתר בניו ריקם כן הדבר הזה כי היתכן יכתוב הוא יתברך נכסים רבים לאיש אחד או ב' ויניח כמה עניים בנים לה' ריקם אך אין ספק כי לא מינוהו מן השמים אלא אפוטרופוס שאת ענייו ירחם ויתפרנסו על ידו נמצא העשיר כסילון ומשפך בינו יתברך ובין עמי עמו להריק להם ברכה על כלים ריקים של עניים על ידו ולכן אם יקפוץ ידו מליתן או יתן פחות מהראוי הוא כמשפך ששופכים בעליונו שהוא רחב מלמעלה ויורה היין בכלי מפיו הצר מלמטה שאם יבא אל תוכו ענב או צרור ויסתום פיו התחתון ולא יצא מהיין לכלי כי הלא יצעק אשר המשפך בידו אל השופך בפה הרחב של המשפך אל תשפוך מלמעלה כי פיו הצר מלמטה נסתם ואינו מריק אל הכלי כך העשיר הוא כמשפך ששופכים ברוחב לו מן השמים כדי שיריק לכלים רקים הם העמים מלמטה שאם יסתום למטה מהריק לדלים מן השמים צא יריקו אך אם יפתח את ידו שהוא הנקב התחתון גם מלמעלה ירחיבו לו צנור המריק על המשפך בשפע נמרץ וזה אמר מתן אדם ירחיב לו כי המתן בעצמו אשר יתן בידו לדל הוא ירחיב לו כי לפי יציקתו יריקו עליו וירחיבו לו שיכיל יותר שפע ברכה עד אין קץ הנה לפניך כי טוב לך להחיות לב נדכאים כי לכך מתן לך העושר גם כי בהיטיבך להם את עצמך אתה מטיב ולא עוד כי אם משלו יתברך אתה נותן כי אתה ושלך שלו ואין לך רק זכות הנתינה שזיכך הוא יתברך תהיה אמצעי בין המלך הקדוש ועניי עמו וזהו מתן אדם כלומר אין לאדם רק המתן לא הממון מלבד טוב העולם הבא כי לפני גדולים ינחנו שם כי מדרגת נותני צדקה למעלה מגדולים זולתם כנודע ממדרגות שמנו חכמים בסוגי בעלי מצות כי זה כמחיה נפש מת הוא וכמקיים עולם מלא:

39 יד או יאמר רוח איש כו' כי הנה יש חולי הגוף וחולי הנפש מתחלואי העבירות המדכאים אותה ותהיה אך נכאה אמר הנה רוח ונפש יכלכל מחלהו של איש הוא חולי הגוף אך כשהרוח חולה ונכאה מחלאת עונות אשר היא אז שפלה בתכלית מי ישאנה:

40 טו על כן לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת התורה כי היא צרי ומרפא אל תחלואי הנפש ואל אל בצע כסף וזהב:

41 טז גם כי תאמרו ללבבכם נרבה לנו הון רב וחטאינו בצדקה נפרוק ועויתנו במחן ענין הלא אינו דומה כי הן אמת שמתן אדם ירחיב לו מצרת עונותיו אך כל מעשה תוקף גדרו הוא למטה מתופשי התורה על כן הוא טוב לכם והוא מה שאמרו ז"ל במדרש רבה על ר' יודן שהפליג מתנתו וזכה להיות במסבה ת"ח וקראו עליו ולפני גדולים ינחנו וזה ענין הכתוב טוב לקנות דעת התורה כי הלא מתן אדם ירחיב לו מצרותיו ובכלל שכרו הוא שינחנו לפני גדולים הם ת"ח ואילו לא היתה מעלת הת"ח גדולה ממנה לא היה המצא אצלם שכר הצדקה:

42 צדיק וכו'. יזהיר את הדיין בל ישמע זה בלא זה כי צדיק נראה הראשון בריבו כלומר צדיק בדינו הוא ריבו עד גדר שכשבא רעהו אז וחקרו הדיין את רעהו השני כי חושבו למשקר כי הושקע בלבו כי צדיק הראשון וכו':

43 י או יתקשרו הכתובים מלמעלה מגדל עוז כו' כי יתוכחו יחד העוני והעושר כל אחד מתנשא לאמר אני טוב לגבר וגדול ממך ויען העני וישא משלו ויאמר כמתנחם על רוע מזלו ועל מרוצת טלטולו לילה ויום נודד ללחם איה ואומר מגדל עוז כו' והוא כי העני כל בטחונו בשם ה' כד"א והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' ובזה שם פניו לעומת העושר ואומר הלא גדלתי מאד כי אתה שמת זהב כסלך ובשקר נסתרת כי יפותה עשיר בעשרו לבטוח במשכנות מבטחים ומנוחות שאננות וטוב לי כי עניתי מאד כי שמתי שם ה' מחסי כי מגדל עוז שם ה' לא ימוט כעושר לבוטחים בו ואשר בו ירוץ כי לא יהיה לו מנוח בעולם הזה רק תמיד במרוצת טלטול בעולם הזה הלא ירויח כי יהיה צדיק כמז"ל בב"ר על והנה טוב מאד שאין לך מדה מביאה את האדם לחיי העולם הבא כעוני ויסורין מה שאין כן העשיר כי ישמן ויבעט וזהו ירוץ צדיק ושמא תאמר היכן העוז אשר לדל והוא רעב ללחם הלא עוד חזון למועד כי אם חלש הוא עתה הלא ונשגב. אם לא יהיה בעולם הזה יהיה בעולם הבא:

44 יא משיב העושר ואומר שבח אני את העושר כי איננו צריך לרוץ ולהטלטל כי הון עשיר הוא קרית עוזו שכל בני עירו מכבדים ועוזרים אותו כמז"ל המקדש על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים וכו' וגם הוא לו כחומה נשגבה להסתר מצרות רבות עודנו העשיר בחדרי משכיתו או יחזור אומרו במשכיתו אל ההון שגם כי לא יפזר יתן לעם יעזרוהו ברית כרותה לעשיר שגם הבלתי מקבל ממנו שמח לשרתו ולעזרו וזהו וכחומה נשגבה ההון לו עודנו ההון בחדרי משכיתו כי להיותו מוחזק בעושר הכל יהיו בעזרו:

45 יב משיב העוני ואומר הנה הכל הולך אחר החתום ומה בצע בעושר המקנה גובה לב ואחריתו לישבר כי הלא לפני שבר יגבה לב איש כי הגובה לב הכנה אל השבר שישמן ויבעט ומה טוב מהעוני המקנה ענוה ואחריתו כבוד כי הלא לפני כבוד ענוה באופן שאני מקוה כבוד ואתה מקוה שברון והלא זה הוא בינו לבין קונו:

46 יג והנה גם בפני אנשים יקל כבודו כי הלא בגובה לבו בעשרו לא יעצר כח לעצור במלין רק ישיב טרם ישמע ויהיה לבוז כי הלא משיב דבר בטרם ישמע אולת היא כו' מה שלא יקרה כה לעני חוזר:

47 יד ומשיב הכושר ואומר אל העוני מה עזרת ללא כח והכבד ושב ואל תשבח את המת כי הלא העני חשוב כמת מק"ו והוא כי הלא רוח איש הוא הנפש יכלכל מחלהו של האיש כי יחלה גופו בל ימות לשחת כי כח רוחני הוא ויש לאל ידו לכלכלו אך ורוח נכאה כשהרוח ונפש עצמה היא נכאה בעצם כרוח העני כד"א אל עני ונכה רוח אמור מעתה מי ישאנה היתכן יעצר כח החומר אין צריך לומר לכלכלה כי אפילו לישא אותה עליו שלא תצא ממנו ותעלה אל מקורה הנה לא יוכל ואם כן אפוא הלא כמת יחשב ממש:

48 טו משיב העוני ואומר המצאתני אויבי חשוב כמת ולא ידעת כי ה' נתן לי תורת ה' משיבת נפש ופקודיו משמחי לב כי היא שעמדה לעני להחיות נפשו מעצבון ידיו כמאמר המשורר במקראיו לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי וזה אמר לב נבון יקנה דעת לומר לא תחשוב את העני כמת כי לא ימנע או איש נבון הוא להבין לאשורו אם אין אם נבון הוא לב נבון יקנה דעת וישמח לבו ואם לאו לא יבצר ממנו ללכת אל חכמים לשמוע מפיהם תורה וזהו ואזן חכמים תבקש דעת לשמוע כי אשר לו לב נבון מעצמו יקנה דעת ואשר לו אוזן חכמים יבקש דעת כלומר ואשר יחסר לו זה וזה אין מרחמים עליו כי עיר פרא אדם יכונה:

49 טז והן כל זה הוא לו הונח שאי אפשר לעני להעשיר ומה גם כי הנה תקנתו בצדו והוא כי הלא מתן אדם ירחיב לו והוא מאמרם ז"ל אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ונותן צדקה מרחמים עליו מן השמים שנאמר ועניתיך לא אענך עוד וזה יאמר מתן וכו' לומר הלא העני יתוקן בתת מלחמו לדל שירחיב לו וכו':

50 יז וכהתימם לווכח בא שלמה ברוח קדשו והכריע ואמר צדיק הראשון בריבו לומר הן אמת שמבלי ויכוח ידוע הוא כי צדיק הראשון הוא העוני הדובר ראשון ומה שהוא צדיק הוא בריבו כלומר בדינו כי ריבו ודינו הכל אחד כאילו אמר צדיק הוא הראשון בדינו ומה הרוחנו בויכוח הוא כי ובא רעהו העושה לווכח עמו וחקרו והוציא חקרי לבו לבא עד תכונת שלמות העוני שהוא בקנות ענוה כאמרו בהשיבו תשובה אל העושר ולפני כבוד ענוה וגם אמר לב נבון וכו' וגם מתן אדם וכו ממעט אשר יהיה לו ירחיב לו מדלותו כי על ידי שלש אלה הלא אין שלמות גדול ממנו:

51 הנה דרך הגורל להשבית מדינים בחלוקי נכסים בין אחים ויקרה שבין עשירים שהפרש המנות רב יפריד ויקבל כל אחד ולפעמים אח עני שהפרש חלוקתו מהבל ימעט אין גורל מספיק לו להשקיטו ואדרבה אם גורלו לא עלה כחפצו יחזיק ריבו וזה אמר מדינים ישבית הגורל ובין עצומים בנכסים יפריד:

52 ואח שהוא נפשע מקרית עז שלא פשע בו הגורל כי נפשע הוא ממציאות העושר הנקרא עוז כד"א הון עשיר קרית עוזו כאלו העושר פשע בו כי רע מזלו יעשה מדינים חזקים כבריח ארמון כי חזק הוא באמת לומר כי משליכי הגורל או המשוים המנות פשעו בו ולא ידע כי רוע מזלו והעדר זכות גרמה לו:

53 יח ואם אמרו נפשע יתפרש לשון פסיעה כמו אפשעה בה אציתנה יחד יהיה שיעור הענין הנה הגורל בין אחים עצומים יפריד:

54 יט ואח שהוא נפשע ונהלך מקרית עוז חוצה שאין לו חלק בקרית עוז כלל יריב מדינים כבריח ארמון כאלו יש לו ארמון בקרית עוז ויריב על בריח א' שצריך לסגור ולהחזיק ארמון על משפטו והוא משל אל הדל ועושה מדינים על דבר קל גם אחר הגורל כאלו לא יחסר לו זולת זה כי ארמון לו ויחסר הבריח להשלימו:

55 הנה נתחבטו מווכחים לדעת אם הדבור טוב או השתיקה והנה אמת נכון דבר התנא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה שגם שלענין הנפש בתורה ומצות אין הדבור אמנם לגוף שהוא לעניני החומר לא מצא טוב משתיקה כי גם שלפעמים יש לו מועיל הלא יותר קרוב אל ההפסד מאל השכר וזה יאמר פה בהקדים כי כל איש או אנשים שבמקרא חשובים וצדיקים עד שהוצרכו רז"ל לומר על כלם אנשים האמור במרגלים כי צדיקים היובאותה שעה ונבא אל הביאור אמר הנה מפרי פי איש החשוב וצדיק אשר אמריו תורה והישרת הדבור יפה כי אין צריך לומר מה שהקרן קיים לעולם הבא כי גם מפרי פיו הם פירות דבורו תשבע בטנו שיהי למלא בטנו מטוב עולם הזה המתיחס אל הבטן שיאכל פירות בעולם הזה ואם יזרעו דבריו בשדה אוזן שומעת ויעשו פרי תבואה שילמוד השומע ויעשה כדבריו הנה מהתבואה ההיא הצומחת ישבע האיש הנזכר כלומר שלא לבד בטנו כי אם ישבע כל מציאות האיש גוף ונפש כי רב זכותו מאד ולא אמר תבואת פיו רק שפתיו לומר כי גם ממה שילמוד הזולת בנענוע שפתיו כאשר הורגלו להיות נעות בתורה וישמע השומע כלאחר יד ישבע מזכות האיש הנז' הנה כי רב זכות ותועלת הדובר אך הוא בנמשך מהנקרא איש שהוא על עסק תורה ומצות הנוגעים אל הנפש:

56 אך בחינת הלשון מצד עצמה בעממם משוללים קדושה דע כי מות וחיים ביד לשון כלומר גם ששתי בחינות אלה בה הקרובה יותר היא המות וזהו מות וחיים כלומר מות היא הקודמת במציאות וגם חיים לפעמים כלומר שאין לגוף טוב משתיקה ואינני מפליג ברעת הלשון הרע בגיהנם כי רב הוא מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים כנודע אך אומר לך כי ואהביה של לשון הבלתי שולחים לה רסן לעכבה מכל אשר תחפוץ לדבר יאכל פריה בעולם הזה כצרעת ודומה לו הבא לבעל הלשון כנודע מרבותינו ז"ל ומהפכו ידע את אשר יקרה לו בקרן הקיימת לו:

57 כ או מפרי פי איש ישבע בטנו ואם תשאלני מאיזה דבר ישבע מפרי דבורו הטוב או מפרי דבורו הרע הנה הוא לפי מה שהוא כי תבואת שפתיו ישבע כלומר לפי מה שיזרע ישבע מהתבואה שפתיו אם טוב ואם רע:

58 כא כי הלא מות בדברו אשר שנא ה' וחיים בדברו באשר חפץ הכל הוא ביד לשון כי בחיריית היא ואוהביה שאוהבה לשמוע דבורה לכל בחינה מהן יאכל פריה או ענבים או באושים:

59 מצא וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ולפי זה לא היה לו יתברך להחזיק טובה למי שמצא אשה על קיום המצוה כי הלא יהיה שרוי בטובה ולעצמו מטיב וזהו מצא אשה מצא טוב כאמור ואעפ"כ ויפק רצון מה' שהוא רצוי אליו על קיום המצוה וגם שמוחלין לו על כל עונותיו כנודע מרבותינו ז"ל: או יאמר כי הנה האשה טובה לאיש להנאתו עזר כנגדו כמ"ש ז"ל מביא חטים חטים כוסס וכו' והרצון מה' הוא לבנים אלא שעל פי דרכו משרתת אותו כאמור אמר ראה חסדו יתברך שטרם בא רצון ה' אל הפועל אלו הבנים יהנה האדם מיד בשרות ומנוחה וזהו מצא אשה מיד במוצאה מצא טוב ואחר כך ויפק רצון מה':

60 או יאמר כי הנה אחרי היות הנשמות זוגות זוגות בת פלוני לפלוני למעלה בבא הזוג למטה לארץ לפועל הוא יתברך דן אותם לפי מעשיהם שהוא הזווג הב' לפי האמת כמסורת יודעיה אם זכה נוטל בת זוגו ואם לא זכה איש אל עבר פניו ילכו עד יתוקן העוות והנה אשר הוא רצון אלהי לצאת מהתחברות כל זווג וזווג במחיחס אלו בהולדה הנאותה להשתלשלות המכוון מאתו יתברך לא יצא לפועל כאשר יתפרדו עד יגלגל הוא יתברך סבותיו עד יצא לפועל אמר כי מצא אשה שמצאה אשר היא אבדתו ולא פגע בה איש אחר כי הטיב מעשיו מצא טוב לעצמו וגם ויפק לפועל רצון מה' הוא מה שהיה רצונו ית' להוציא מהבת זוג ההוא מאז נמצא עושה טוב לעצמו ונחת רוח ליוצרו: או על דרך זה במאמרם ז"ל כי כשאין אדם פוגע בבת זוגו שהוא יתברך מזווגם בעל כרחם והוא שגם שבהזדווגם יתרצו זה לזה הוא רצון מוכרח ולא אמתי לשווי שרשם ונבא אל הענין מצא אשה שמצא אבדתו אשר לו מזווגו הראשון על ידי שהטיב מעשיו מצא טוב כנודע מכמה פנים ובזה ויפק רצון מה' שאינו כאשר בשלא זכו שהש"י מזווגם בעל כרחם כמאמרם ז"ל על מוציא אסירים וכו' שהקב"ה ממציא להם רצון זה עם זה מושאל כמו אכזב ולא יתיחס בעצם מאתו יתברך כי הפך רצונו הוא לפי האמת אך ויפק רצון מאת ה' ממש משורש נפשותם שנמשכו ממנו יתברך כדרך כל זוג היוצא משם דבקים ברצון ואהבה רבה:

61 והנה אמרו רז"ל על פסוק זה טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות וכו' ויראה דעתם שעליה ירמוז ויתכן לפי דעתם יותכו כל הכתובים:

62 כ מפרי פי איש וכו' לומר הנני שם לפניך גדרי הדבור הטוב א' כי מפרי פי איש בינו לבינו שיעסוק בתורה בפיו תשבע בטנו לבדו שיהנה מטובות העוה"ז זולת הקרן קיים אך אם היא בתבואות שידריך בשפתיו וילמד לזולת שהוא כזורע בזולת לא בטנו החומרי לבדו תשבע כי אם כל עצמו גוף ונפש וזהו ישבע סתם על כלו:

63 כא והנה לך ראיה וממנה תדון ק"ו והוא כי הלא ידעת מקום היה מות וחיים ביד לשון והוא מה שהיה מפורסם ביניהם מות על ידי לשון נבל באמרו רבו עבדים וכו' שגרם מות לעצמו וביתו וגם על זה מת כמאמרם ז"ל שהאריך לו הקב"ה עשרת ימי תשובה ויהי בעשרת הימים ולא שב ויגוף ה' וכו' וחיים ביד לשון אביגיל שמנעתו מבא בדמים ואין צריך לומר שבלשונה קנתה חיים לעצמה כי אם גם למקבל אמריה שזרע בו טוב מאמריה היה טוב בעבורה וזהו ואוהביה הוא דוד שאהב לשונה ויאמר ברוכה את וברוך טעמך יאכל פריה שזולת זכותו לעוה"ב שמנעו חרבו מדם יאכל פריה בעולם הזה:

64 כב וזה פריה כי מצא אשה היא אביגיל עצמה נביאה וחשובה ומצאה דוד על ידי זה וגם מצא טוב הוא כלאב שהוליד ממנה גדול בחסידות שמת בעטיו של נחש וחכם גדול מכלים פני מפיבושת בהלכה או שהתכונן מלכותו ולא היתה זאת לו לפוקה לקלקל מלכותו אם היה שופך דמים ותכון מלכותו מאד באופן שויפק רצון מה' שהיה רצונו יתברך להכין כסאו ואם כן מזה תדון ק"ו ומה אם אהביה יאכל פריה בכל הטוב הנזכר ומה גם עתה היא עצמה שיאכילוה פרי מאמרי לשונה הטובים ואם כן הטבתי אשר דברתי כי ותבואת שפתיו ישבע כמדובר:

65 אם אמרו להתרועע הוא מלשון מרעות יאמר כי דרך הרש לבא בתחנונים לאיש העשיר יתן לו או ילוהו ועשיר בעשרו יענה עזות:

66 ויאמר איש רעים הרש הלז להתרועע עם רעים אהובים מבקש ממון ומה גם על ההלואה שיאמר שלאכול עם רעיו יבקש ולא יהיה לו לשלם ומוסיף ואומר לו כמתמיה ויש אוהב דבק מאח שתתחנן למצוא מעות להתרועע ולהאכיל לאוהב: